החשיבות הרפואית והנפשית של לידה רגועה

פעמים רבות, אנו מזלזלות בצורך של היולדת לעבור לידה רגועה ונינוחה.  אנו מייחסות הרבה יותר חשיבות, קודם כל, לבטיחות של האם ושל העובר. כל עוד יולדת יצאה מהלידה ללא סיבוכים (או עם סיבוכים קלים בלבד) והתינוק יצא בריא גם כן, אנו אומרות ליולדת "דיינו".  טוב שיצאת בריאה ויש לך תינוק בריא. זה הרי העיקר, וסימן שהכל בסדר.

אז מצד אחד, טוב שאנחנו יודעות להעריך את העיקר.  המרכיב החשוב ביותר בלידה הוא אכן הבטיחות. אך בהסתכלות זו, אנו עלולות לפספס מנגנון מובנה בכל יולדת, שתפקידו להבטיח את הבטיחות והיעילות של הלידה.  נכון שכמו כל דבר טבעי, אין תעודת ביטוח, ולכן חשוב שנזכור להתנהל באחריות- אך אם מרוב חשש, נטשנו את המנגנון הטבעי לבטיחות, אנחנו פוגעים גם בבטיחות עצמה, כפי שאסביר בהמשך. כפי שנלמד במאמר זה, לתחושותיה של היולדת ולרוגע שלה לאורך השלבים השונים בלידה ישנם השפעה ישירה על תהליך הלידה.

בזמן הצירים

התנאים המתאימים לאוקסיטוצין והשפעותיו

במהלך הלידה, הורמון האוקסיטוצין מופרש מבלוטת ההיפופיזה במח ומתפשט לכל הגוף.  בהגיעו לרחם, הוא מתחבר לקולטנים הנמצאים על תאי השריר שלו ומפעיל אותו. התכווצויות השרירים של הרחם הם מה שאת, היולדת, חווה בתור "צירים".  לאוקסיטוצין יש מספר תפקידים נוספים; הוא נקרא "הורמון האהבה" מכיוון שהוא מופיע במצבים בהם אנו חושבות על מישהו באהבה, או חוות אהבה כמו בחיבוק חם ובמגע רך.  ד"ר מישל אודנט, רופא צרפתי בעל שם עולמי, כתב מספר ספרים בנושא. הוא מכנה את האוקסיטוצין "ההורמון הביישן", מכיוון שזהו הורמון עדין. בכדי לעודד את הפרשת האוקסיטוצין, כדאי להעדיף סביבה חשוכה ואינטימית, רוגע, וחברת אנשים אוהבת ותומכת.  האוקסיטוצין מככב, למשל, בזמן יחסי אישות. אם נחשוב על התנאים הנפוצים בזמן קיום יחסים, נגלה שלרוב הם מתרחשים לרוב במצב תואם: בחושך יחסי, באינטימיות, ועם אדם אוהב ואהוב.

כך, כדי לשמור על מהלך לידה תקין ולמנוע סיבוכים, נרצה לתמוך באוקסיטוצין, המניע את כל התהליך בעזרת סביבה מרגיעה ואינטימית.  מעניין לציין שגם כאשר חיות יולדות, הן מחפשות מקום מסתור חשוך, קטן ואינטימי. כך למשל, מקום לידה נפוץ של כלבים וחתולים ביתיים הוא מתחת למיטה או בפינה נסתרת ונוחה.

השפעת האדרנלין בלידה

אם יולדת חווה לחץ, מתח או פחד, מופרש בגופה הורמון האדרנלין, שנועד להגן עליה.  האדרנלין גורם להפעלת המערכת הסימפטטית, המפעילה את הגוף בתנאי לחץ. מערכת זו גורמת לנו לבחור באחת משלוש חלופות:  fight, flight או freeze, או בעברית, לחימה, בריחה או קפאון. אפקט זה של האדרנלין מנוגד לחלוטין לזה של האוקסיטוצין, ולכן כדי לשמור על האוקסיטוצין ועל לידה תקינה חשוב להימנע ככל האפשר ממתח, לחץ או פחד.

הצירים פוסקים באמצע

ניתן לראות את השפעת האדרנלין בבירור במצב הנפוץ הבא:

הצירים מתחילים בבית ולאט לאט מתגברים עד שהם מתעצמים ונהיים סדירים.  היולדת נכנסת לאוטו (או לאמבולנס), נוסעת לבית החולים, ועד שהמיילדת בודקת פתיחה, הצירים נעלמים כלא היו.  מה קרה כאן בעצם? בכניסה לאוטו או לבית החולים, היולדת נלחצה ועלו רמות האדרנלין שלה. אולי מה שגרם לזה היה חוסר הנוחות של הצירים באוטו, או ההמצאות בסביבת בית החולים.  כך בעצם, עם עליית האדרנלין, ירדו רמות האוקסיטוצין והלידה נעצרת (כל עוד הגוף עדיין יחסית בתחילת הלידה).

למנגנון המתואר יש מטרה ברורה, והיא – הגנה ושמירה על האם והילוד.  מכיוון שבלידה פיזיולוגית (כלומר לידה ללא התערבות) אישה צריכה להיות מרוכזת בגוף שלה ובתינוק שלה, וחייבת להתנתק מהמציאות סביבה ברמה מסויימת, הגוף עושה כל מה שהוא יכול כדי לוודא שזה קורה בסביבה בטוחה, תומכת ורגועה, שתאפשר ליולדת לשחרר כל מחשבה שאינה קשורה ללידה עצמה.  כאשר יולדת מרגישה שלא בנח עם הסביבה בה היא נמצאת, נורות האזהרה שלה דולקות והגוף אומר "בסדר גמור, אין צורך. נחכה להזדמנות הבאה, שבה תהיי נינוחה ובסביבה בטוחה כדי שתוכלי להתרכז בלידה כמו שצריך."

ההתמודדות עם חוויית הצירים מתוך לחץ לעומת רוגע

כאשר יולדת נלחצת מהצירים שהיא חווה, היא מתנגדת אליהם ומכווצת את גופה במקום להרפות ולהתמסר לתהליך. הכיווץ גורם לה להרגיש יותר סבל ממה שהיתה יכולה לחוות אילו היא היתה נינוחה.  הסבל המוגבר גורם לה להלחץ עוד יותר וחוזר חלילה. בנוסף, מכיוון שהיולדת לחוצה ויותר קשה לגוף שלה להתרכך ולהפתח, סביר שהיא תיאלץ לקבל סיוע רפואי בכדי להוציא את התינוק.

לעומתה, יולדת שנכנסת ללידה מתוך הסתכלות רגועה, ועם בטחון בגופה ובתהליך הלידה תתמודד עם כל ציר בזמן שלו ובקצב שלו, ותוכל להנות מהתהליך. כן, להנות. ישנן נשים רבות שפחות שומעים אותן בדרך כלל, המספרות על לידה חווייתית, מפנקת וכייפית. למען האמת, זו היתה החוויה שלי, אף בלידתי הראשונה.

בזמן הלידה

קשר אם-תינוק בלידה

לגוף יש ידע אינסטינקטיבי שמנחה אותו, ואותנו, בדיוק מה צריך להיות בכל רגע נתון בזמן הלידה.  הוא מספר לנו היולדות באיזה ציר לזוז, ואיך בדיוק, ועם איזו עוצמה, כדי לשתף פעולה עם תנועות התינוק בצורה האופטימלית ולהעביר אותו דרך תעלת הלידה ביעילות.  אישה רגועה תוכל להיות קשובה יותר לגופה ולהיענות לדרישות שלו בקלות, ובכך להקל על הלידה תוך ריקוד משותף עם התינוק. היולדת מקשיבה לאיתותי גופו של התינוק, והוא מתקדם לפי המקום שהיא מפנה לו בעזרת תנוחות שונות.  כך, ביחד הם מוצאים אותו ביעילות ובבטחה. שימו לב שיולדת שתיקח אפידורל כבר לא תהיה ערה לדרישות הגוף והתינוק, ובמקרים רבים היא לא תוכל לזוז בחפשיות כדי להיענות לצרכים אלו.

נוסף על כך, תחושות האם עוברות אל העובר בצורת הורמונים שהוא מקבל דרך חבל הטבור.  היולדת הרגועה תעניק לתינוק שלה מעבר רגוע בתעלת הלידה וכך תשפיע גם על החוויה שלו.  אל לנו לשכוח שגם התינוק עובר אתגר לא פשוט וסביר להניח שרוגע יכול לתרום גם לו.

החלטות במהלך הלידה

לעיתים מתעורר צורך בלקיחת אחריות על החלטות שונות במהלך הלידה.  תנאים מסויימים עלולים להשתנות בהתאם לשיקולי בריאות ובטיחות או בהתאם לשיקולי מערכת.  במצבים כאלו, יולדת לחוצה מלכתחילה עלולה לקבל החלטות מתוך שיקולים רגשיים חלופיים, במקום לבחון את האפשרויות מתוך קור רוח ובאחריות.  על אף שמטבע הדברים, היולדת אינה חושבת בצורה אנליטית כי היא עסוקה מדי בלידה, בכל זאת יולדת רגועה תוכל להקדיש לנושא יותר תשומת לב.

חשוב לי להוסיף כאן שאמנם חשוב מאוד לשמור על רוגע, אך צמוד ללידה עצמה מגיע שלב בו היולדת (כאשר נותנים לה לעשות את מה שמתחשק לה באותו הרגע) אינה רגועה. בהגדרה, היא פעילה, חוששת, ואף מפחדת, וזה מכיון שבשלב הזה יש שחרור אדרנלין כחלק פיזיולוגי נורמטיבי של הלידה. אעסוק בשלבי הלידה הפיזיולוגית במאמר מאוחר יותר.

לאחר הלידה

ההיקשרות הראשונית עם התינוק

לאחר הלידה, יולדת רגועה תוכל להתפנות לעסוק בתינוק שלה.  היא תלטף אותו בעדינות, תרים אותו, תניח אותו על החזה שלה, ותערסל אותו בזרועותיה.  היא תוכל להיות עסוקה רק בתינוק שלה, מבלי להיות מוסחת על ידי הנסיון לפוגג מתחים. היקשרות זו חיונית לביסוס ההנקה, להורדת סיכויי הדכאון אחרי הלידה, ולהקלה על ההתמסרות לתינוק. הלידה הרגועה תאפשר לאמא הטריה לנחות בצורה רכה יותר לתוך החיים החדשים.

לסיכום

ראינו את הדרכים השונות שבהן הרוגע חיוני לתהליך הלידה.  לכן, מבחינה פרקטית אני מעודדת אותך לקחת כל צעד שיתמוך ברוגע האישי שלך.  תבחרי היטב מי יהיו המלווים שלך (זו לאו דווקא אמא…) ותקחי דולה מעודדת שנח לך בחברתה.  תלמדי מה שתוכלי על תהליך הלידה מראש, ועל דרכי התמודדות במצבים שונים, כדי להיתקל בכמה שפחות הפתעות.  במאמרים עתידיים, נעסוק בדרכים פרקטיות ליצירת הרוגע במהלך הלידה.

בעזרת הכלים המתאימים, אני מאמינה שאת תוכלי תשחרר את הגוף שלך לעשות את תפקידו כפי שהוא כבר יודע.  הרי מלכתחילה, נולדת ללדת!